<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' מילה פ"ב</h1>
<h2>דף ח:</h2>
המל בשבת כל זמן שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין בין על ציצין שאינן מעכבין, אחר כך לא יחזור כי אם על ציצין המעכבין. וכל שלא פרע המילה כאלו לא מל. עושין כל צרכי מילה בשבת, מולין ופורעין ומוצצין, ונותן אספלנית. כל מכשירי מילה שאיפשר לתקן מבערב אינן דוחין אפילו שבות דשב[ו]ת, כגון להביא סכין מחצר שאינה מעורבת (אכ"ש) [וכ"ש] ברשות הרבים. ואין שוחקין הסמנים, ואין מחמין חמין, ואין עושין אספלנית, ואין טורפין יין ושמן. לא שחק מבערב לועס בשניו ונותן. לא טרף יין ושמן נותן לזה בעצמו ולזה בעצמו. ואם שכחו להביא ולתקן המכשירין ידחה המילה עד אחד בשבת התשיעי. אבל אם מלו הקטן בשבת ואחר כך נשפכו החמין או נאבדו (המכשירין) [הסמנין] עושין הכל, מפני סכנת הנער. שכחו להביא סכין אומר לגוי להביאו דרך רשות דרבנן ולא רשות הרבים. כלל הדבר, כל שאסור לנו לעשותו מן התורה בשבת אסור לומר לגוי לעשותו בשבת, וכל שאסור מדרבנן מותר לומר לגוי לעשותו, לעשות מצוה בזמנה. וכתוב בה"ג והיכא דאייתי איזמל ממעלי שבתא ונאבד או נפגם שרי לומר לגוי לתקנו, או להביא אחר, מההיא ינוקא פ' הדר [עירובין ס"ז ע"ב]. והגיה ר"ת ולא דרך רשות הרבים ולא יתקננו, וזהו כמו המימון. אך פוסק ר"י דדווקא משום מילה, דהיא גופה דחיא שבת, התירו אמירה לגוי בדבר שאסור מדרבנן, אבל משום מצוה אחרת, כגון להביא ספר דרך מבוי וכרמלית, אסור לומר לגוי להביאם. כך הורו לי רבני צרפת על הפטרה אחת שלא היה ספר בבית הכנסת, והורו לי לילך לקרותה במקום החומש. וכל דין זה ביום טוב. אך שוחקין סמנין וטורפין יין ושמן ביום טוב, שראוי לקדירה. ומרחיצין הקטן בשבת ביום המילה, או בשלישי שלה, אפילו בחמין שהוחמו בשבת, מפני שסכנה היא לו, ואפילו כל גופו.
